זוגיות, בעיות וסיכון למחלות. 

מערכות יחסים מתחילות בהתאהבות, באופטימיות, באנרגטיות , ואף באמונה ש"הפעם הזוג הזאת תצליח" וכשהזוגיות אינה מוצלחת כפי שקיווינו, אנו מוצאים את עצמנו  ובאי-שקט נפשי. האם, אכן לזוגיות טובה (או לא טובה) השפעה על בריאותנו?

נישואים לא מוצלחים, עפ"י מחקרים שנעשו, מעלים בכ- 35% את הסיכוי לחלות ב: לחץ דם גבוה, מחלות לב, הפרעות נפשיות כמו דיכאון והפרעות שינה, התנהגות חריגה. המערכת החיסונית נחלשת, אורך החיים מתקצר. נישואין לא מוצלחים פוגעים בבריאותם של בני הזוג ולא פחות, בבריאותם הפיזית והנפשית של הילדים.

מצד שני, במערכת יחסים שלווה, התקשורת טובה וקיימת הקשבה, הסיכוי למחלות קטן, ותוחלת החיים ארוכה יותר.

הסיבות למרבית הבעיות בזוגיות

הרבה קשיים מתחילים כבר בתחילת המערכת הזוגית כאשר אנחנו תופסים תפקיד במערכת הזוגית: שולט-נשלט, דוחה-דחוי, מרוצה-לא מרוצה וכו'. בדרך כלל אנו בוחרים בתפקיד שמוכר לנו מהעבר, מבית ההורים.

כך מתחילה הדינאמיקה שגורמת לנו לבעיות, כיוון שלרוב אנחנו לא ממש רוצים בתפקיד שאנו מכירים ואז אנחנו באים לבןבת הזוג בטענות: "למה תמיד אני עושה את....?", "אתה אף פעם לא עושה.....!", "לא איכפת לך מ....?"...   

כל אחד מאיתנו חי עם הסיפור שלו בראש, ואיך מערכת יחסים ומשפחה צריכה להיות בתסריט שלו. ומהמקום הזה אנחנו מנסים להתאים את בן/בת הזוג לסיפור שלנו, אבל זה בלתי אפשרי. 

ישנו רק מקום אחד לכל תפקיד.   מה זאת אומרת? זה נורא פשוט. אם אני אחראית על עניין הסדר והניקיון בבית, אז לרוב לצד השני יהיה ההפך: או שילכלך, או שיתלונן על זה שכל הזמן מלוכלך ולא יעשה יותר מדי כדי לעזור וכדומה. אם אישה תפסה תפקיד "מטפלת" - דואגת יותר מדי לכולם כולל לבעל - חייב שמישהו בבית יהיה זקוק לטיפול. זה יכול להיות בעל ואו אחד הילדים. וכאשר הילדים יעזבו את הבית, תפקיד "המטופל" יעבור לבעל, רוב הסיכויים שהוא יהיה חולני, חלש יותר, "הבעייתי"...   יש רק מקום אחד ורק תפקיד אחד לכל אחד במשפחה ואת התפקיד אנו בוחרים ממקום דפוסי...

 ידע כללי:

כל זה קורה בגלל חלק קטן מאוד במוח שלנו שנקרא לו "מוח רגשי", שיש לו שני תפקידים מרכזיים:

• לשלוט בפיזיולוגיה הפנימית של הגוף
• לפקח על האיזון של מערכות היחסים הרגשיות שלנו ולהבטיח תמיד את מקומנו בלהקה, בקבוצה ובמשפחה.

עצה חשובה:

אנחנו צריכים ללמוד שכאשר אנו מציבים תנאי או מרצים למישהו, אנחנו עושים זאת כדי שנקבל את מה שאנחנו מצפים, וכשזה לא קורה (ולרוב זה לא קורה, כיוון שהוא או היא לא יודע/ת למה אנחנו מצפים, או שלא מתאים לו/ה לעשות את מה שאנחנו רוצים, או שיש לו/ה סרט אחר בראש שלא דומה לשלנו....) אנחנו מתאכזבים. זה יוצר מצב שבו רוב הזמן אנחנו מאוכזבים, לא מרוצים משום דבר ובעיקר מבן/בת הזוג , והאושר שלנו הופך להיות תלוי בו/בה.

 אז איך הוא יוכל לתת לנו את מה שאנחנו רוצים? אם בכלל...ומה אנחנו נעשה בעקבות זה שהוא/היא לא מבין/ה את מה שאנחנו רוצים ממנו/ה?   במצב הרגיל אנחנו נעשה לו פרצוף כועס... ודרמות. למה אנחנו מייצרים דרמות?   אנחנו צועקים, כי בחוויה שלנו האדם שמולנו כמו קיר. החלק הרגשי של המוח שלנו מניח שלא שומעים אותנו, אז אנחנו מתחילים לצעוק שישמעו אותנו. כך אנחנו יוצרים דרמה בשביל שיקרה משהו בינינו.   מה יש בדרמה?  בתיאטרון הזה שאנחנו יוצרים?    רוב אנשים מפחדים בדרך כלל מנטישה, פרידה וחסר. אנחנו מייצרים את כל החלקים של איום לפרידה. כשאנחנו מרגישים פרידה, אנחנו מזעזעים דרמטית את המערכת והיא נכנסת לפחד, חרדה ודאגה. היא נמצאת רגשית במתח מאוד גבוה מפנים והכול מתפוגג ומתחיל מחדש.   אנחנו יוצרים דרמות על מנת להגיע לקצה של האפשרויות שלנו - לפרידה.    ברגע זה אחד מהשניים חייב להכריז על כניעה, הפסקת אש. במערכות שלנו יש אפשרות אחת: אחד מפסיד, אחד מנצח. אין לנו יותר אופציות. וכך הגלגל מסתובב.  

זכרו! אם תפנימו שאתם הם אלו הנושאים באחריות לכל מה שקורה לכם בחיים, כך חייכם ישתנו מקצה לקצה לטובה.

הבינו והפנימו: מלוא האחריות על השמחה, על האושר ועל הבריאות שלכם– עליכם!

 שאלה למחשבה: למה אני צריך/ה שהוא יפרגן לי? אם אני מייצר/ת את הסרט שלי והסרט שלילי, האם אני יכול/ה לזהות את הפרגון?

למאמרים נוספים, להרחבה והעמקה תכנסו לכאן.